הוא יצא מהבית עם שקית מלאה ממתקים וצעצועים, כל פריט כמו מנגנון הישרדות קטן. ראיתי בעיניים שלו פחד אמיתי - הפחד שלא יהיה כבר חלק מהחבורה. מאחורי החיוך הקטן הסתתר סיפור של לחץ חברתי, התנהגויות מוזרות והקרבות יומיומיים שלא תמיד ההורים רואים (הורות)
נתקלתי בשפע של דעות קדומות על אוטיזם ולפעמים אנשים חוששים ומרגישים צורך להלך על קצות האצבעות סביבי וסביב בתי, אז הגיע הזמן להביא את ההפרעה הזו לקדמת הבמה ולדבר עליה (הורים)
לי ולגיסתי יש דעות הפוכות על כל נושא שבעולם - החל מחיסונים ועד חינוך ילדים. אנחנו לעולם לא מסכימות וזה הופך כל סעודת שבת ביחד לטעונה ומלחיצה. מזל שהמטפלת שלי נתנה פיתרון (משפחה)
לפעמים אנחנו תקועות במשהו במחשבה, או באמצע נושא חשוב ומתלבטות למי לפנות ואת מי לשתף בבעיותינו. אך, האם זה כדאי? או שלא? הינה כמה דברים שיעזרו לך להחליט אם לשתף או אולי בעצם 'לשטף'? (טיפים)